3.2 מיליון בקשות ‘לשכוח’ מאז 2014

חלפו למעלה מחמש שנים מאז נכנסה לתוקף “הזכות להישכח” של האיחוד האירופי. אין ספק שהישות שהושפעה בעיקר מהחקיקה – המאפשרת לאנשים לבקש להסיר מידע שלילי עליהם ממנועי החיפוש – הייתה גוגל.

בחודש שעבר פרסמה גוגל דוח על אופן הטיפול בזכות להישכח עד כה והיא מלאה בנתונים סטטיסטיים על מיליוני כתובות האתרים שאנשים ביקשו למחוק ממנוע החיפוש. אנו בודקים ומתעמקים בהשלכות על גישה למידע והזכות לפרטיות.

מה הזכות להישכח?

עם כניסתו לתוקף במאי 2014, הזכות לשכוח היא זכותם של אנשים לקבל מידע שלילי עליהם מחיפושים באינטרנט. כדי לבקש הסרה ממנוע חיפוש, על האדם להגיש טופס דרך אתר האינטרנט של מנוע החיפוש ובו רשימת הכתובות שיש להסיר.

[רוצה את כל החדשות החדשות בנושא פרטיות באינטרנט? הירשם לניוזלטר של ExpressVPN.]

לאחר מאבק משפטי ממושך בין האיחוד האירופי לגוגל, קבע בית משפט אירופי בספטמבר כי ההסרות יחולו רק על חיפושים בתוך האיחוד האירופי. המשמעות היא שמי שיחפש מישהו מחוץ לגוש עדיין יוכל לראות את התמונות המביכות של האדם או את ההיסטוריה הפלילית שלו, גם אם הם נמחקו מחיפושים באירופה..

הזכות לשכוח – המכונה “הזכות למחיקה” על פי חוקי תקנת הגנת המידע הכללית של האיחוד האירופי – היא שנויה במחלוקת. מצד אחד יש צורך בפרטיות ובמאבק בתופעות כמו פורנו נקמה. מצד שני זכות הציבור למידע והסכנה ליצירת סביבה של צנזורה. מפעילי מנועי חיפוש נדרשים לשקול את שני הצרכים המנוגדים הללו בהחלטה אם יש למחוק כתובת אתר.

חמש שנים אחרי, לפי המספרים

הדו”ח של גוגל בודק לא רק כיצד אנשים מממשים את זכותם להישכח, אלא גם על האופן בו החברה שקלה את האינטרס הציבורי לעומת צרכי הפרטיות. להלן חלק מהנתונים שגוגל פרסמה לגבי בקשות למחיקת כתובות האתרים שקיבלה בין מאי 2014 למאי 2023.

כתובות URL מבוקשות להסרה: 3,231,693
מבקשים ייחודיים: 502,648
שיעור מחיקה: 44.5%

בקשות למחיקת כתובות אתרים דומיננטיות
מידע אישי באתרי מדיה חברתית ואתרי ספריות: 29%
היסטוריה משפטית המדווחת על ידי גופי חדשות ודפי ממשלה: 21%

מה להסתיר?

סוג המידע המבוקש למחיקה
מידע מקצועי: 24% (20.7% בקשות התקבלו)
פשע: 9% (48.2% בקשות התקבלו)
בעל כניסה עצמית: 9% (34.4% בקשות התקבלו)
מעשי עוולה מקצועיים: 8% (19.5% בקשות התקבלו)
מידע אישי: 8% (96.8% בקשות התקבלו)
פלטפורמה פוליטית: 4% (3.4% בקשות התקבלו)
מידע אישי רגיש: 2% (92.6% בקשות התקבלו)

הקטע הגדול ביותר של בקשות למחיקת קשור למקצוע הנוכחי של אדם. מידע זה נחשב לעתים קרובות כאינטרס הציבורי להיות זמין במנועי חיפוש, ולכן גוגל רק אפשרה למחוק אחוז נמוך. היו הרבה פחות בקשות למחיקת דפים עם מידע אישי כמו כתובות בית ומידע ליצירת קשר, כמו גם מידע אישי רגיש כמו נטייה מינית, אך כמעט כל הבקשות הללו התקבלו.

הדו”ח מוסיף: “במקרים שבהם הופיעה כתובת אתר בתוצאות החיפוש לשם המבקש, אך עם זאת לא הייתה שום התייחסות למבקש בתוכן, היה שיעור מחיקה של 100% ללא אינטרס ציבורי מתחרה.”

וריאציות לפי מדינה

10 הבקשות המובילות להסרת כתובות אתרים לפי מדינה
צרפת: 20.1%
גרמניה: 16.6%
בריטניה: 13.4%
איטליה: 8.7%
ספרד: 8.0%
הולנד: 5.5%
פולין: 3.3%
שבדיה: 3.0%
בלגיה: 2.6%
שוויץ: 1.9%

מדוע הצרפתים משתתפים כל כך בזכות להישכח? אוכלוסיית צרפת זהה לאוכלוסייה בבריטניה והיא קטנה יותר מתושבי גרמניה, ובכל זאת היא מהווה את הנתח הגדול ביותר של בקשות למחיקה..

הניתוח של גוגל מצביע על אתר ספרייה פופולרי לצרכן לחיפוש כתובות ומספרי טלפון של אנשים ואנשי מקצוע. מספר גדול של בקשות התקבלו למחיקת כתובות אתר זה. עם זאת, למרות שדף ספרייה עשוי להימחק ממנוע חיפוש, בספריות בדרך כלל פונקציות חיפוש משלהם, כך שעדיין ניתן למצוא אנשים כך.

שרוצה להישכח?

מחיקת מבקשים
אנשים פרטיים: 84%
קטינים: 6%
נתונים ציבוריים: 4%
פוליטיקאים: 4%
גופים עסקיים: 2%

בעוד ש -84% מהבקשות התקבלו על ידי אנשים פרטיים, אולי התפיסה שלנו לגבי אנשי ציבור ופוליטיקאים היא המשונה ביותר על ידי הזכות לשכוח. ידוענים ואנשי ממשל נטו להשתמש במשרדי עורכי דין ושירותי ניהול מוניטין כדי להגיש בקשות רבות. למעשה, 16% הנותרים מהבקשות התקבלו על ידי 0.2% בלבד מהבקשים.